<h1>ראבי"ה סימן אלף ק"ט</h1>
<h2>דף יט:</h2>
וצריך מקודם לנקות ידיו משום חציצה דכל דבר החוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנטילת ידים לחולין ובקידוש ידים ורגלים במקדש. והם בצק שתחת הציפורן וכן כל הני דמיתני במסכת' מקוואות (פ"ט) לגבי חציצה טבילה. ולכן צריך לגלח ציפורניו תדיר שלא יעברו בשר וגבינה תחת הציפורן. ואע"ג דתנן (שם מ"ד) צואה שתחת הציפורן אינה חוצצת, הא תניא עלה בתוספתא דמקוואות (פ"ו ה"ה) בד"א שכנגד הבשר אבל שלא כנגד הבשר חוצץ אבל בצק אפילו כנגד הבשר חוצץ, דהוי מיעוטו המקפיד. ואם ציפורניו הם גדולים מותר וינקם תדיר. ובני אדם הנושאים טבעות של כסף וזהב באצבעותיהן אע"פ שמהודקין וחוצצין בטבילה, בנטילת ידים לחולין אין לחוש, דת"ר (חולין ק"ו ע"א) נטילת ידים לחולין עד לפרק ויש מפרשים לפרק שבאמצע אצבעו, והטבעת נתונה אצל קשרי ידיו. ואע"ג שיש לומר דסתם טבעות אין מהודקות לחצוץ אפילו בטבילה מדקאמר בריש פרק במה אשה (שבת נ"ז ע"א) גבי חוטין שבראשה מה טעם לא תצא בהן משום לא תטבול בהן עד שתרפם מאי טעמא זימנין מיתרמי וכו', ולגבי לא תצא בטבעת לא קתני האי טעמא דטבילה ש"מ דאין חוצצין דמסתמא מרופין, הדעת מכרעת דחוצץ אם לא משום שידע ברור שמרופין, [והא דלא] תלי טעמא בטבילה, דבלאו הכי חיישינן למישלף ואחוי מה שאין כן בחוטין (דכל) [דלאו] תכשיט נינהו כולי האי.
ובירושלמי דברכות פרק אילו דברים [ה"ב] תני מים ראשונים מצוה אמצעיים רשות ושלאחר המזון חובה וכו' עד שמואל אמר אין נטילת ידים לתרומה. כלומר על מי שאכל חלה ותרומה אין חובה ליטול ידיו אחרי אכילתו. כך כתוב בירושלמי. וטעמא לא ידענא. ומסיים ר' יוסי בש"ר חייא בר (אבא בר רב) אשי אמר רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק ומפני סרך תרומה לחולין עד קישרי אצבעותיו מיאשיה בר בריה דר' יהושע בן לוי אמר מאן דהוה אכיל עם סבי דהוה נסיב לידוי עד לפרק לא הוה אכיל עמיה. ולפי גמרת הירושלמי צריך לפרש גמרא דידן לחולין עד הפרק של קשרי אצבעות ולתרומה עד [פרק] סוף (פרק) האצבעות התחלת הכף וכן לחלה. וכן משמע בפרק בא סימן (נדה נ"ב ע"ב) גבי שתי שערות אחת על קשרי אצבעותיה של יד או של רגל, שעל אותו קשר רגילות להיות שערות. ואם תבשיל דבוק בידה לא עלתה לה נטילה שהרי בטבילה חוצץ וכן ריבדא דכוסילתא אחרי ג' ימים כדאיתא בפרק תינוקת (שם ס"ז ע"א). וגלד שעל המכה חוצץ [ושבתוך המכה אינו חוצץ] וא"ד שחוץ למכה חוצץ שעל המכה אינו חוצץ. וא"ד שחוץ למכה חוצץ ושבתוך המכה אינו חוצץ. [ולכלוך צואה אינו חוצץ].
